פס"ד בבקשה להגדלת מזונות

ר ק ע

1.         ביום 23.7.06 הגישו התובעים באמצעות אמם (להלן: "האם") תובענת מזונות. בכתב התביעה מהותו הוגדרה - הגדלת מזונות.

2.         נחתם בין האם והנתבע (להלן: "האב") הסכם גירושין ביום 27.12.98, אשר קיבל תוקף של פסק דין.

3.         הסכם הגירושין היה מקיף, וכלל ויתור כלכלי מצד האב כנגד מחצית זכויותיה הסוציאליות של האם (המסתכמים בסך 80,000 ש"ח מתוך 160,000 ש"ח) כנגד חלק ממזונות הקטינים.

4.         הצדדים התגרשו בגט פיטורין ביום 21.2.99.

מתווה דיוני

5.         האם הגישה התובענה להגדלת מזונות אולם בסיכומיה טוענת שמדובר ,בתובענה עצמאית של הקטינים לפי ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 158: הלכת גבעולי" קבעה:

 ש אף על פי שהתביעה בפני הוגשה על ידי האם בשמם, די לומר כי זו תביעתם העצמאית של הקטינים למזונותיהם.

 ו- ע"א 411/76 אורית שר נ' מיכאל שר, לב(1) 449 " הלכת שר" שקבעה:

  כאשר ההורים מתדיינים בינם לבין עצמם בעניין גירושיהם ומגיעים לידי הסכם המפרט את הפתרון המוסכם לבעיות הכרוכות בגירושין, ובכלל זה מזונות הילדים, אין בעניין המזונות כדי לחייב את הילד.

לחילופין - נטענת על ידי האם שבכל מקרה קיים שינוי נסיבות המצדיקות הגדלת מזונות הקטינים.

6.         האב בסיכומיו, מתייחס לטענת האם לתובענה עצמאית של הקטינים וטוען שאין לסטות מהסכם הגירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. לא זו אף זו, בהסכם עצמו ברור שנלקחו בחשבון צרכי הקטינים ונעשו איזונים כלכליים בין ההורים, לכן אין מקום לדון בתובענת הקטינים כתביעה עצמאית וחדשה. לחילופין, אין שינוי נסיבות ואם כן מדובר במעשים כלכליים של האם להרעת מצבה הכלכלי שנעשה ביודעין.

ד י ו ן

7.         הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 5.6.89. במהלך השנים נולדו להם הקטינים :

ת, יליד 4.12.91

א יליד 15.6.95.

8.         במהלך הנישואין ובעת חתימת הסכם הגירושין האם עבדה במחלקת הדרכה בבנק הפועלים. השתכרה סך של כ-11,000 ש"ח נטו בממוצע לחודש לאחר ניכויי חובה. כמו כן  צברה זכויות כלכליות ופנסיה. בסיכומיו הנתבע מפנה לטופסי 106 לשנת 2005 חודשים ינואר- מרץ וטוען כי משכורתה החודשית בעת פרישתה מעבודתה בבנק הפועלים עמדה על סך של 22,000 ש"ח נטו.

9.         האב עבד ועדיין עובד כרו"ח. היום הוא משתכר סך של 12,000 ש"ח לחודש.

10.       האם טענה כי החליטה שעליה לפרוש ממקום עבודתה כדי להשקיע בקטינים נוכח מצבם הנפשי הירוד וחוסר עזרה בנושא מצידו של האב.

11.       האם נסיתה מזלה כעצמאית לאחר שפרשה אך נחלה התדרדרות כלכלית. האם העידה כי ספגה הפסדים, בעדותה האם מודה שהיום משתכרת בערך 4000 ש"ח לחודש. יתרה מכך לרשות האם על פי עדותה סך של 400,000 ש"ח אשר לטענתה מהווה קופת פנסיה שלה. אין תימוכין לכך במסכת הראיות.

12.       אין חולק על השתלשלות העובדות אשר הביאו את האם למצבה הכלכלי היום. דהיינו, פרישה ממקום עבודתה כאשר היו לה תנאים מצוינים גרמה להתדרדרות כלכלית אשר הביאה אותה "לאכול" את החסכונות שהיו לה. מנגד האב טוען שאין לחייבו לשאת בטעויות הכלכליות של האם.

            יש לתהות בשלב זה על משמעות טענת האב, האם על הקטינים כן לשאת בתוצאות?